פרופ‘ יואל אליצור, מכללת הרצוג
תקציר ההרצאה בכינוס הבין-לאומי האחד-עשר לחקר אוצר השמות היהודיים
שם ההוויה מוזכר במקרא 6,828 פעמים. שם אדנות – א-דני – נזכר134 פעמים ללא שם ההוויה בצידו ועוד 301 פעמים בצירוף א-דני ה'. ב-5 מקומות נכתב ה' א-דני וב-40 מקומות ה' א-להים (20 מהם בפרשת גן עדן, בראשית ב-ג). בתקופה מסויימת בחצי הראשון של ימי בית שני (אי שם בין הנביאים האחרונים לבין תרגום השבעים) החלו לבטא את שם ההווייה 'א-דנָי', וכך נהוג עד היום. כשהוא סמוך לשם אדנות מבטאים אותו 'א-להים'. מנהג זה, שהשפיע גם על התרגומים העתיקים והחדשים, מקשה עלינו להבחין ביחודו של שם אדנות המקורי. כשחקרתי את שם אדנות והיקרויותיו הגעתי למסקנות מפתיעות. מצאתי שכפי הנראה בחלק הראשון של תקופת המקרא לא היה זה שם א-לוהי אלא מילת פנייה של הכנעה כמו הפנייה אֲדֹנִי לבני אדם, וכל המאפיינים הטיפוסיים שלה זהים למאפיינים של אֲדֹנִי (אֲדֹנִי 194 פעמים במקרא: תמיד בציטוט דיבור, או אדם המדבר בפנייה אל מי שגדול ממנו או אשה או עבד המדברים עם אחרים על אדוניהם, המילה 'בי' מצטרפת ל'אֲדֹנִי' ב-7 כתובים ול'אֲ-דֹנָי' ב-4 כתובים). שימושו של שם אדנות כשם א-לוהי 'רגיל' נכנס לשימוש באופן מסיבי בספרים הושע, עמוס, ישעיהו ומלכים, כך שאפשר לתארך אותו יפה. סברה היא שכל עצמו של הניקוד בתנועת a שהיתה לקמץ (כנראה על בסיס 'אדונים') היא מאוחרת ובטקסט העיצורי של ספרי המקרא הקודמים הקריאה היתה אֲדֹנִי. ראיה לדבר: אין בכל המקרא הצירוף המתבקש 'אֲדֹנִי ה''.
לממצאים אלו יש השלכות עקרוניות על תאריך כתיבתם המשוער של ספרי התורה ונביאים ראשונים. נראה שאפשר להשתמש בהם גם ככלי לתארוך מזמורי תהלים.
For English press here.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה