ד"ר עדנה אלעזרי
זמן אישה הוא שיר מקורי, ייחודי ונועז של המשורר יוסף עוזר. יחסי גברים-נשים מוצגים כמאבק בלתי פוסק הנמשך מקדמא דנא. אמנם כיום על הגבר להחביא את הקונדום בתוך המוח, להתחפש לדמויות שונות ובלבד שלא להראות בריש גלי כי כל מעייניו הם "לפרום כפתור אחד שלה".
אבל, מאז ומעולם היה הגבר עיור וחלש. גם בתקופה שבה האישה הייתה משוללת זכויות חוקיות , נמצאת בעמדת נחיתות מבחינה מעמדית וחברתית ונחשבת לרכושו הבלעדי של הגבר ( בין אם זה בעל בהיותה נשואה בין אם זה אב ו/או אח בעודה רווקה). האישה בתבונתה, בחוכמתה, בנחישותה קוראת נכון את המפה ויודעת כיצד להשיג את מטרותיה.
יתירה על-כך היא זו המושכת בחוטים מניעה את גלגלי ההיסטוריה וקובעת באומץ ליבה גורל מערכה ( יעל) ולמעלה מכך- קובעת גורל עם ומנהיגיו ( יוכבד, בתיה). שלא לדבר על תמר ורות והמעשה הנועז ויוצא הדופן שעשו. הסופר המקראי אף הוא מעריך ומכבד אותן, שאם לא כן היו באות על עונשן בשל "חטאיהן" כמו חוה ואשת לוט. הן תמר והן רות זכו להוקרה ולפיצוי מלא על מעשיהן.
מקורית ונועזת במיוחד נראית לי ההתייחסות למעשה בנות לוט. בעוד הפרשנות המקובלת רואה בשלילה רבה את המעשה שעשו, ומציגה אותו כסיפור לעג וזלזול של בני ישראל בעמונים ובמואבים , שאחת ממטרותיו הייתה הקריאה לבני ישראל להתרחק מבני עמים אלה שנהרו באחד החטאים הגדולים ביותר של גילוי עריות- המשורר לא רק שמצדיק את המעשה אלא טוען כי "בלעדיו לא יוולד משיח", זוהי קריאת תיגר חזקה ואמיצה מאין כמוה ואמירה שנראה לי כי יכולה להקים נגדו כמעט את "כל העולם כולו."- ודאי את כל מי ששיך ל"עולם האמוני"
השיר הוא שיר הלל לאישה שבכל הזמנים ומחמיא מאוד. לכל הנשים. מה גם כששיר שכזה לא נכתב ע"י נציגת הפמניסטיות אלא ע"י גבר, ועוד מי שטוען כי הנשים הן שבונות את אבן השתייה.
זהו שיר חזק מאוד! מלא בתיאורים רומזי מיניות . כשכולם מלאים בדבש, חלב, וחיטה המתחברים גם לעולם הטבע והנופים של ארץ ישראל. יש בו מטאפורות מעניינות, וכרגיל בשירתו של עוזר – השילוב בין העכשווי – מבחינת סיטואציות ושימוש לשוני לבין עולם המקורות ( דימויים, אירועים ולשון) שמעניקים לשירתו את יופייה , אייכותה וייחודה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה