יום שישי, 4 ביולי 2014

חכמת האתון

פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל  ואוניברסיטת תל אביב

פרשת בלק: במדבר כב 2 - כה 9

מה לא נאמר על הפרשה הזאת ומה לא נכתב עליה. כל העניין תמוה. אנחנו שומעים על עם ישראל שהוא תמיד עושה צרות, תמיד מתלונן, מסתכסך עם אלוהים ועם מנהיגו משה. והנה מתברר לנו שהגויים לא כך רואים את העם הזה, ומלך בעל כוח, הוא בלק מלך מואב, חושש מהתפשטות עם ישראל, לא מאמין בכוחו שלו ומזמין נביא קוסם לקלל את עם ישראל. קודם ננסה להבין את התופעה. מה פירוש להזמין נביא לנבא כנגד? יש כאן אמונה בעל-טבעי. יש אנשים שיש להם לכאורה כוחות עליונים המאפשרים להם קשר עם אלוהים, ואפשר דרכם לקבוע את העתיד. ככה היה נהוג (ולפי לדרכי אומר שהתופעה לא נעלמה).

מכל מקום הנביא הזה, בלעם, בא. צנוע לכאורה, ומודיע למלך מואב השוכר אותו שהוא יגיד רק מה שאלוהים ישים בפיו. “אלוהים” הוא האל הידוע לנו , שזה דבר מעניין מאד.
הם מסכימים, ואלוהים מתגלה לבלעם ומרשה לו ללכת עם המלך לראות את העם מראש גבעה גבוהה. אבל בדרך קורה דבר מוזר: האתון שרכב עליה הקוסם בלעם, ראתה את מלאך ה', נבהלה ועצרה. בלעם כועס עליה, והאתון מדברת אליו -  מעניין - ומתלוננת מדוע הוא מכה אותה אחרי שבמשך שנים היא משרתת אותו בנאמנות. ואז מלאך ה' מתגלה ונוזף בבלעם שלא הבחין בו. ייתכן שיש בכך משמעות: האתון ראתה. בלעם - לא. כלומר, הוא חושב שהוא במגע עם אלוהים, אבל אין הדבר כך. מה שאפילו בעל חיים רואה, הוא אינו רואה.
ובאמת, בלעם אומר על ישראל את המשפטים הידועים שאלוהים שם בפיו: "הן עם לבדד ישכֹן ובגוים לא יתחשב" (במ’ כג 9).
“לבדד” זה עם שלא מתערב. אבל זה גם נובע מביטחון. העניין הזה של בדד, ובעמים לא יתחשב הוא אחד מהנושאים המדוברים בשיח הציבורי בישראל. להתחשב בעולם, בלחצים עלינו או "לצפצף", כמו שאומרים, כי אנו חזקים ובעלי אמונה ולכן בעלי ביטחון עז. זהו פשר העימות הגדול בין בעלי הגישה הפרטיקולארית המצומצמת ובין בעלי הגישה האוניברסאלית המקיפה.
בלעם אמר את שאמר, והלך לדרכו. אבל בזאת הפרשה לא הסתיימה. בני ישראל במדבר זונים אל בנות מואב. יש אומרים שזאת העצה שנתן בלעם לבלק לפני לכתו: פתה את הישראלים דרך בנות מואב היפות ותהרוס אותם, וכך קרה.
יש כאן לקח: הנה אלוהים תומך בעם, מגן עליו. הרי הנבואה הזאת של בלעם על העצמה של ישראל הרתיעה והפחידה את המואבים להילחם נגד ישראל. ואז, העם הזה , שזוכה לתמיכה המיוחדת  הבלעדית של אלוהים, מה הוא עושה? הולך לנשות מואב, לדרגה אולי הנמוכה מכל. האנשים עצמם נתונים לתאוות השעה, שמתבטאות בחוסר החזון, בחוסר היושר, מכניסים עצמם לצרות הגדולות ביותר, כשהם מתעלמים מהאמת, מהרוח האמיתית, והולכים אחרי היצר הנמוך. עד כדי כך.
ואוסיף, בעצם ההזמנה למין נביא קוסם ידוע לקלל מוכנס רעיון עמוק: אפילו בעזרת כישופים אי אפשר להשפיע על רצון האלוהים. הסיפור עטוף במעטפה פולקלוריסטית בדמות  האתון  המדברת, המציגה, היא האתון, את תפיסת הכישוף כאבסורד. 
עניין האתון מטריד. הרי אלוהים מרשה לבלעם ללכת עם אנשי בלק בתנאי כמובן שיאמר רק את מה שישים אלוהים בפיו. אז בלעם הולך ואלוהים כעס עליו. למה? אני מתקשה לתת לכך תשובה חד-משמעית. אני משער שהוא הועמד בניסיון, והיה צריך להבין מקונטקסט ההזמנה לנבא ובעצם לקלל, שאין לו מה לעשות שם. 



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה