פרופ' יהושע גתי, אוניברסיטת קייפ טאון, המכללה האקדמאית בית ברל ואוניברסיטת תל אביב
פרשת כי תבוא: דברים כו 1- כט 8
המסע הארוך מאד והקשה מאד והרווי ייסורים של היציאה ממצרים מגיע לייעודו. כמעט ואמרתי לקיצו, אבל ההגעה לארץ תפתח עידן חדש ומסובך אף הוא. בינתיים אנו מצויים בשערי הארץ כמעט. ואותנו יעניין להתבונן בנקודות ההדגשה לקראת האירוע הגדול, ובכן, בני ישראל יגיעו סוף סוף לארץ היעודה, מה עושים? זה דומה ולו במעט לתוכנית מאה הימים שראשי ממשלה שנכנסים לתפקידם בונים לעצמם: מה לעשות במאה הימים הראשונים ולא סתם לשבת על כורסת המנהיגות.
נתבונן בכמה מהנקודות: הצרוף "כי" עם ה imperfect (ההווה הנמשך) מצביע על מצב שמלווה בהוראה "כי תבוא אל הארץ". זאת עשה. מעניין הצרוף הזה. כי תבוא אני יכול שלא לבוא בכלל. וכאן יש איזו אמירה של אם שהיא מעניינת לכשעצמה. אלא אם לקחנו זאת כביטוי של זמן.
ההדגשה היא שה' נותן את הארץ לנחלה: "הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה" (כו 1). לא מלחמות הכיבוש שהן אמצעי בלבד, אבל הנותן האמיתי הוא ה'. וזאת נקודה שאיננה חדשה כאן, אבל עלינו לחשוב עליה חזור וחשוב. זאת לא בדיוק הארץ שלנו, שהיא קנייננו לפי התורה, אלא ארץ שניתנה לנו. זאת תפיסה מחייבת כי היא תובעת שמירה, הקפדה שכול מה שאנו עושים כאן איננו נעשה בבחינת בעלי הבית, אלא יש כאן אחריות מיוחדת. ומה ייעשה? אין שמח כחקלאי משהוא קוצר או קוטף את גידוליו, אבל יש להקדיש מתת תודה לה': "וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יהוה" (כו 10). יש בזאת תזכורת עמוקה במעשה סימבולי זה של טקס הבאת הביכורים, שהציונות החילונית דווקא חידשה בארץ. האדם עובד, עמל, והוא צריך לדעת להפריש, לתת, ובראש וראשונה ליוצר המסגרת הקיומית הוא האלוהים. זוהי תפיסת התנ"ך, האדם איננו במרכז, וזה מוזכר לנו שוב ושוב. יתרגם כול אחד ואחת מאיתנו את המושג הזה לעצמו, והוא יוביל אותנו לתחושה של צניעות והכרת תודה בדרך שלגבי החילוני בעל התפיסה הרציונאלית הומניסטית יהיה להבהירה שוב ושוב ולעבוד על משמעותה.
ומעניינת לא פחות היא האמירה עם הבאת הביכורים: "ארמי אובד אבי" (כו 5 ). אין כאן שיר הלל על גיבורים מיתולוגיים כביוון למשל שבמעלליהם המופתיים יצרו את האומה. אלא על עם מבולבל בעמים, עם שסבל בגלות מצרים, ואשר נושע בעקבות זעקותיו הנואשות על ידי אלוהים. ואז כתגובה לסבל העם הביאו ה' לארץ הזאת שהיא זבת חלב ודבש. חלב ודבש הם מאכלים בסיסיים, שהארץ משופעת בהם. כלומר יש כאן מקדמה פיזית משמעותית שיש לשמרה.
ושימו לב שוב על הדאגה החוזרת ונשנית למי שחסר ואין לו, ועליך לדאוג לו, מהמיסים שלך: "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו" (כו 13-12 ).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה