אביה הכהן, רב בישת תקוע
פתחתי ספר יונה.
וַיְהִי דְּבַרה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר.
קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ
כִּיעָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי...
ויונה ברח מפני אלוהיו. בתחילה נקרתה ספינה בדרכו ומיד הוא הפליג אל ארץ תרשיש הרחוקה. מהר מאוד התחילו הסערות והמוות עלה אל מול עיניו, והוא אמר לאנשי האוניה שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם. הוא חשב שזה סופו, אך דג גדול בלע אותו. שלושה ימים הוא ישב בבטן הדג כועס ורוטן. שלושה ימים הוא לא דיבר עם אלוהיו, ולאחר שלושה ימים קרה משהו. לאחר שלושה ימים לפתע הוא הרגיש שעל אף כל מה שהיה הוא עדיין קשור לאלוהיו וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.
ויונה חזר אל היבשה, ועייף ישב על החוף מכל אשר עבר, ולפתע קול אלוהים קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא אֵלֶיהָ..
אותן המילים ואותה המוזיקה כמו בדיבור הקודם, כי את אלוהים בכלל לא מעניין מה עבר על יונה, ולא מעניין את אלוהים שהוא כבר ראה שערי מוות, וששם הוא לפתע התגעגע לאלוהים. אלוהים גם לא ניסה להבין מה גורם לנביא פתאום לברוח, ומדוע אלוהים לא מדבר אתו ורק חוזר על אותן המילים?!
ויונה הרגיש שהוא לא יכול יותר והלך אל נינווה, וכשהוא חזר הוא קרא לאבא ואמר שהוא לא יכול לחיות יותר, כי הדברים האלו נמצאים אצלו בבטן מיום שהוא נולד, ומיום שהוא נולד הוא לא אמר אותם, ו'עכשיו אבא אלוהים תקשיב לי לאמת שלי שכל חיי רובצת בתחתית בטני':
וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ.
וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר
אָנָּה ה'
הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי
עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה
כִּייָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם
וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה.
וְעַתָּה ה' קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי.
את האמת הזאת שמר יונה בבטנו שנים על שנים, ועל הפסוקים האלו נכתבו ספרים באורך של מדפים ארוכים שניסו להסביר את העומק שיש בדבריו של יונה. ומה ענה אלוהים לדברים שיונה אמר:
וַיֹּאמֶר ה' הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ?
ויונה לא היה יכול לסבול את הציניות של אלוהים, והוא החליט שהוא לא עונה לשאלת אלוהים והוא ילך למקום שילך. ובהתחלה היה נהדר והקיקיון היה מדהים, והכל היה שמח וטוב, אך אז לפתע שוב עלה המוות והדיכאון, ואפילו הקיקיון הטוב התייבש ויונה רק רצה למות וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶתנַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. והנה לפתע רואה יונה את אלוהים, ויונה ציפה בכל ליבו, אולי סוף סוף אלוהים יָראה שהוא יכול להתייחס למה שאמרתי בכל כך הרבה מחשבה והגיון, ולא רק לשאול אם אני מאוד עצבני. ואלוהים שוב פנה אל יונה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ?
ויונה כבר לא עמד בדברים ולא היה יכול לסבול את העמידה האלוהית האיתנה שאפילו אינה מעיפה מבט לעברו ולעבר מצוקותיו, ורק חוזרת על דבריה במונוטוניות ולא חשוב מה עובר על הנביא והאדם:
וַיְהִי דְּבַרה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר.
קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ
כִּיעָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי...
וַיְהִי דְבַר ה' אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר.
קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא אֵלֶיהָ....
וַיֹּאמֶר ה' הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ?
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ.
ויונה השתגע ולא ברח ורק צעק: די נמאס לי, אני רק רוצה למות וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַדמָוֶת!!
*מתוך ספרו של אביה הכהן, הבורחים אלי תרשיש: מדרש ספר יונה, אלה, גוש עציון, תשע"ג-2013. צילומים: לביאה כהן
דוא״ל aviahacohen@walla.co.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה