יום רביעי, 9 במרץ 2016

מי הוא אשבעל בן בדע ששמו נחרט על גבי קנקן מחורבת קיאפה?

 פרופ׳ משה גרסיאל, אוניברסיטת בר-אילן

פרופ׳ משה גרסיאל לפני מפתן השער הדרומי של קיאפה.
לפני כמחצית השנה פרסמו פרופ' יוסף גרפינקל ועמיתיו מאמר מקיף על הכתובת השנייה מחורבת קיאפה ובה נחרט שמו של "אשבעל בן בדע" על גבי קנקן אגירה. במאמרם דנו המחברים בין השאר בקונטקסט הארכאולוגי של הממצא ובאונומסטיקון של השמות אשבעל ובדע ודומיהם. אולם הם לא ניסו לזהות את האיש ואביו ששמם נחרט על גבי הקנקן. 

בבלוג של ד"ר לאה מזור שפורסם בחודש יוני 2015, הצעתי לזהות את האיש במפקד מחלקת המייסדים של יחידת העלית שכונתה "הגיבורים אשר לדוד" ומנתה בתחילתה שלושים גיבורים ובנוסף מפקדיהם. במאמרי ובהרצאה זו הנני מבקש להרחיב ולבסס את הזיהוים שהצעתי ולדון בהשלכות ההיסטוריות העולות מכך. [*]
לפי הערכת החוקרים, יחידת שלושים הגיבורים נוסדה זמן קצר לאחר בריחתו של דוד מחצר המלך שאול והתבססותו באזור עדולם ומערותיו. לפני בריחתו, היה דוד מופקד תחילה על יחידת העלית של המלך שאול שנקראה "משמעת"; ולאחר מכן הורד בדרגה ונתמנה לשר אלף של לוחמים רגילים. הוא צבר ניסיון רב במלחמותיו בפלשתים והדגיש מאוד את נושא האיכות והגבורה. אחרי בריחתו והתבססותו בעדולם, עברו דוד והגדוד שגייס למואב, דוד הפקיד בידי מלך מואב את הוריו; ואילו הוא וגדודו פעלו במצודה מואבית כצבא שכיר בשירותו של מלך מואב, עד שגד הנביא הורה להם לשוב לארץ יהודה. דוד וגדודו שבו אפוא ליער חרת, ששמו נשתמר בעיירה הערבית ח'אראס. האזור מיוער וזורמים בו פלגים עיליים בכיוון צפון מערב המזינים את נחל האלה. האזור קרוב לקעילה ונמצא במרחק של מעט למעלה מעשרה ק"מ מחורבת קיאפה וכחמישה עשר ק"מ מבית לחם. נתונים גיאוגרפיים אלה הקנו למפקדי צבא דוד הבכירים היכרות עם עמק האלה והשפלה והיכרות עם המתיישבים, בני שבט יהודה.
בנספח שבסוף שמואל-ב, מסופר פעמיים על גיבורי דוד: בפרק כ"א ובמקבילה בדברי הימים-א מסופר על דוד וקצת מגיבוריו שהיכו בקרבות שונים ארבעה ענקים בני הרפא וילידי גת; ואילו בקטע השני, בפרק כ"ג ובמקבילה בדברי הימים-א פרק י"א מסופר על יחידת הגיבורים אשר לדוד בשלביה הראשונים ועל עלילות גבורה של מפקדיה. מפקד המחלקה הראשונה, "ראש השלושים", היה גיבור ששמו נמסר בשמואל-ב כ"ג 8: "יושב בשבת תחכמוני" ובנוסח דברי-הימים "ישבעם בן חכמוני". אבל בנוסחי תרגום השבעים ובכמה כתבי יד קדומים לשמואל השתמר השם המקורי "אישבעל". מסתבר אפוא שהשם המקורי היה אישבעל או אשבעל; אבל אחד מהסופרים שהעתיקו את ספר שמואל לא היה מאושר מהיסוד התיאופורי האלילי "בעל" הידוע מהפנתיאון הכנעני והפניקי כאל מרכזי; ולכן הוא שינה את שם מפקד הגיבורים ל"איש-בשת". במשמעות "בושה". 
בדרך דומה התייחס אותו סופר-מעתיק גם לאישבעל בן שאול שהועלה על כס המלוכה אחרי מות שאול ובניו. אחת-עשרה פעמים בספר שמואל הוחלף השם "איש-בעל", בשם "איש-בשת". אולם בשמואל-א י"ד 49 ברשימת בני שאול, נכתב השם בדרך שונה: "ישוי", ולדעת בנימין מזר זו "הסגלה", כלומר שינוי השם והפיכתו כמתאים לדת היהודית. אבל כנגד הנוסח המסורתי שבידינו, שומרים כמה מנוסחי תרגום השבעים והתרגום הסורי לכתוב זה על השם המקורי של המלך בנו של שאול: "איש-בעל".  גם בכמה ההזכרות האחרות של איש-בשת בן שאול בספר שמואל, כמה מהתרגומים וכתבי יד קדומים שומרים על השם המקורי "איש-בעל". וישנן גם דוגמאות נוספות להחלפת היסוד האלילי "בעל" ב"בושת" בשמות אחרים על-ידי אותו סופר מעתיק קנאי של ספר שמואל. לעומת זאת, בספר דברי הימים, בתרגומים ובכתבי יד קדומים, בכמה מהשמות הללו נשמר השם המקורי המכיל את היסוד "בעל". 
כאשר אנו חוזרים לשמו המקורי של מפקד המחלקה הראשונה של הגיבורים אשר לדוד בספר שמואל, יש לשער ששמו המקורי היה "אשבעל" או "אישבעל" או אולי "ישבעל", הבדלי הקריאה נדונו בפירוש של קייל מקקרטר לספר שמואל ב, ולא נוכל להיכנס לדיון זה כאן. הסופר הקנאי שהעתיק את כתב יד שינה את שם מפקד הגיבורים ל"איש-בשת"; אולם סופר מאוחר אחר, שהעתיק מכתב היד של קודמו, לא היה מאושר כנראה מכינוי הגנאי "בושת" שהוצמד למפקד הנערץ של ראשוני גיבורי דוד; והוא הפך את שם הגנאי "איש-בשת" ל"יושב בשבת תחכמוני", כלומר לחכם היושב בשער העיר בחבורת החכמים. זה שינוי מימי בית שני, בעל אופי שמזכיר כבר את מדרשי חז"ל.
ספר דברי הימים משקף חוסר עקביות בקשר ליסוד התיאופורי האלילי "בעל" בשמות השונים. לגבי בנו של שאול, הוא השאיר פעמיים את השם המקורי "אשבעל" (דה"א ח' 33; ט' 39). לעומת זאת, אצל אישבעל מפקד הגיבורים הוא הפך אותו שלוש פעמים ל"ישבעם". לדעת הפרשן הגרמני רודולף, הסופר לקח את השם האלילי המקוצר "ישבעל", הוריד ממנו את האות האחרונה למ"ד, ושם תחתיה את האות מי"ם הבאה אחריה בסדר אותיות האל"ף-בי"ת—וכך הפך השם "ישבעל" ל"ישבעם". מחבר דברי-הימים רשם את שמו של המפקד לפי הפורמולה של בן ואב וכך קיבלנו את: ישבעם בן חכמוני. שם הבן ישבעם הוזכר פעמיים נוספות בדברי הימים.
האם ניתן לזהות את השם החרוט מחורבת קיאפה עם אחת משתי הדמויות העיקריות הנזכרות במקרא בתקופה זו ? או אולי מדובר כאן באדם אחר בלתי ידוע מתקופה זו הנושא אותו שם?
בראשונה, יש לשלול את זיהויו של בנו של שאול עם האיש ששמו נחרט על גבי הקנקן בקיאפה, שכן על הקנקן נחרט שם האב "בדע", ואילו אישבעל המלך היה בנו של שאול. גם ישיבתו של מלך זה בבירתו מחניים שבעבר הירדן המזרחי המרוחקת מאוד מחורבת קיאפה איננה תורמת לזיהוי זה. ואין זה סביר, שמתיישב בקיאפה שהייתה תחת שלטון דוד וממלכת יהודה יבקש לשלוח קנקן לאישבעל המלך ששלט על ממלכת ישראל הצפונית.
נחזור אפוא לאפשרות הסבירה שאשבעל בן בדע מקיאפה זהה למפקד הגיבורים אשבעל, המכונה בדברי הימים: ישבעם בן חכמוני. ראשית נבחן מהי משמעות שם האב "בדע", החרוט על גבי הקנקן. גרפינקל ועמיתיו התקשו למצוא באונומסטיקון העברי-פניקי שם דומה; והם נאלצו לחפש פועל דומה בשפות שמיות. כנגדם, אני הצעתי לראות בשם האב קיצור של השורש יד"ע, שהתקצר כאן לשם "דע". הקיצור הוא משמות כגון: יוידע, אלידע, דעאל, או בעלידע. ובקשר לאות ב' הפותחת את השם המקוצר, יש לראות בה קיצור של התואר "בן" שנספח לתחילת השם, וכך נוצרה התיבה בדע כקיצור של בן-דע. המילונים המקראיים והאנציקלופדיה המקראית מצביעים על קיצורים דומים בשמות "בדן" שהוא קיצור של בן דן; "בענא", שהוא קיצור של בן ענא, ו"בדקר" שהוא קיצור של בן דקר, ועוד. כך "בדע" הוא קיצור של בן-דע. אולם בעל הקנקן רצה שהמשלוח יגיע לנמען באופן בטוח, ולכן הוסיף את תיבת "בן" למרות שהיא כלולה כבר בקיצור באמצעות האות ב. השם המקורי של המפקד, לפני הקיצורים, היה ככל הנראה אשבעל בן בעלידע, או אלידע או יוידע. בכל אופן בנוסח המצונזר והמעוברת של ספר שמואל הוא הפך ל"יושב בשבת תחכמוני"; ואילו בדברי הימים בנוסח מצונזר ומעוברת שונה שם המפקד: ל"ישבעם בן חכמוני". יש לזכור שהשורשים חכ"ם ויד"ע הם נרדפים במקראות רבים. הסופרים שאחראים לעיברות השמות בקשו לנקות אותם מהיסודות האליליים, תופעה שעליה הצביע והדגים בנימין מזר בספרו כנען וישראל.
נחזור עתה לשמואל ב פרק כג, העוסק ביחידת "הגיבורים אשר לדוד". מפקד המחלקה הראשונה נזכר כאן כ"יושב בשבת תחכמוני"; אולם שלא כעמיתיו שסופר על מעללי גבורתם, אין עליו כל סיפור. במקבילה בדברי הימים השלימו סיפור קצר מאוד על גבורתו. לדעתי, סיפור עלילת גבורתו בספר שמואל הוזז מעט אחורה על-ידי מעתיק והוא שולב בטעות כמשלים את השירה, "דברי דוד האחרונים", ושם בפסוקים 6 – 7 נאמר: "ובליעל כקוץ מונד כלהם, כי לא ביד יקחו; ואיש יגע בהם ימלא ברזל ועץ חנית; ובאש שרף ישרפו בשבת". ומיד אחר כך באה רשימת הגיבורים. הטרמינולוגיה בפסוקי השירה היא צבאית, ולכן היא שייכת לתיאור פעלו של אשבעל=ישבעם. בא כאן תיאור גיבורי דוד שהיו בעצם פורקי עול מסוכנים ולכן כונו כאן "בליעל", כלומר אנשי בליעל הדומים לשיח קוצני המתנועע שלא ניתן לקחתו ביד, והאויב שמתקרב למגע אליהם נדקר בחנית שחודרת לגופו במפולש בלהב הברזל ואחריו במוט העץ;  והמתקרבים למושב העיר נשרפים באש. גם דוד ואנשיו בכתובים אחרים מתוארים כריקים ופוחזים או כאנשי בליעל. על המפקד אשבעל הוטל אפוא להכניס למשמעת גיבורים פורקי עול אלה; והוא עמד במשימה. המחבר שותל בסיפור משחקי מילים סמוים על שם המפקד: תיבת "בליעל" רומזת על היסוד התיאופרי "בעל" בשמו הקדום של המפקד; ואילו היסוד השני בשמו "אש" או "איש" מצוי בשתי צורותיו בתיאור פקודיו של המפקד. בכך נשמרת הטכניקה הספרותית המקראית של התאמה בין שם הדמות ובין חומרי העלילה.
נעבור עתה לספר דברי הימים ולקטע קטן שהפרשנות הקדומה והמחקר המודרני התקשו בו, וננסה לדלות ממנו רמזים הקשורים במפקד הגיבורים. דברי הימים-א פרק ד דן בפרקי היחש וההתיישבות הקדומים של שבט יהודה והענף המשפחתי של שלה בן יהודה המתייחס ל"בית אשבע", שהוא קיצור וצינזור מ"אשבעל". בפסוק 22 נאמר: "...ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישבי לחם—והדברים עתיקים". לדעת רוב הפרשנים מדובר כאן בתעודה עתיקה כעדות מחבר דברי הימים. חז"ל ניסו לתלות כתוב זה במגילת רות; אולם הגברים שבמגילת רות מתו במואב ולא שבו לבית לחם.  לדעתי, הקטע מזכיר בשילוב מדרשי שמות את ירידתם של דוד וגיבוריו למואב ואת שובם אחרי תקופה לאזור בית לחם. השמות יואש ושרף מקבילים לתיאור הגיבורים אנשי הבליעל בשמואל-ב פרק כ"ג, שכל מי שמתקרב אליהם נשרף באש. השמות יואש ושרף בדברי הימים רומזים לתכונה זו של הצתת האויב באש. והם מכוונים ליסוד הראשון ה"אש" בשם "אש-בעל". היסוד השני בשם "אש-בעל" נמצא בפועל "בעלו"; ואילו התיבות "אשר בעלו" יוצרות ממש את השם "אש-בעל". יתירה מזו, תרגום השבעים, הנוסח הותיקני, מחליף את השם "שרף" בשם יוידע, משורש יד"ע, הבונה בדיוק את שם האב של האיש מחורבת קיאפה.
השם אשבעל בן בדע החרוט על גבי הקנקן מחורבת קיאפה מתאים היטב למפקד המחלקה הראשונית של הגיבורים אשר לדוד, שעדויות קדומות מסרו את שמו הקדום כאשבעל. ישנם סימנים ששם האב נבנה משורש יד"ע, בדומה לשם האב מחורבת קיאפה. אלא שבספר שמואל ובעקבותיו בדברי הימים שמו של המפקד עבר תהליכי שינוי בגלל היסוד האלילי שבשמו ובשם אביו. מפקד זה ייסד את מחלקת שלושים הגיבורים הראשונה, שרובה מבני יהודה, עוד בתקופת עדולם. מפקד זה עבר עם דוד למואב ושם פעלו במצודה כצבא שכיר של מלך מואב, עד שגד הנביא הורה להם לשוב לארץ יהודה. הם הגיעו ליער חרת לאזור המרוחק כדי שלוש שעות הליכה מבית לחם יהודה. אחר כך עבר עם דוד וגדודו לגת ולצקלג שם פעלו בשירות אכיש המלך; ושבו לארץ יהודה אחרי מות שאול.
בעת מלכותו של דוד בחברון הוא נזקק למנות מפקד אזור לשפלה ולעמק האלה, המכיר את האזור ומתיישביו, ושהוא בעל ניסיון קרבי ופיקודי, המכיר את האויב הפלשתי ושיטותיו, כדי שיעצור את פשיטות הפלשתים וגיבוריהם הענקים בני הרפא מעיר הממלכה הפלשתית גת. לשם כך הוא שלח את אשבעל=ישבעם שיקבע את מושבו וחבורת גיבוריו במצודת קיאפה, שהיא שעריים כמוצע על-ידי גרפינקל, כאחד עשר ק"מ מזרחה מגת והיא שולטת על צומת הדרכים, מזרח-מערב, ודרום-צפון. הכד נשלח כנראה על-ידי מתיישב בסביבה אל מפקד הגיבורים כתמיכה ואספקה ליחידה שהגנה על מתיישבי חבל הארץ מפני פשיטות פלשתיות. מאוחר יותר כשהפלשתים הוכנעו והפכו לוסאלים של דוד ושרתו בצבאו, חזרה יחידת הגיבורים ומפקדה לירושלים ושמשה כמשמר הארמון והבירה. לישבעם=אשבעל היה מינוי נוסף של מפקד עוצבה מבני פרץ ושבט יהודה וזו שימשה לפעולות שירות ממלכתיות.

[*] הרצאה שהתקיימה בכנס שנערך ב31 בדצמבר 2015 באוניברסיטת בר אילן והתפרסמה במאמר מורחב באנגלית בדברי הכנס כדלקמן: א' פאוסט וא' ברוך (עורכים), חידושים בחקר ירושלים 21 (מרכז אינגבורג רנרט ללימודי ירושלים, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן תשע"ו), החלק האנגלי, עמ' 7* - 23*.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה