ד״ר יעקב אזואלוס, תורת המלאכים בתרגומים הארמיים לתורה, הוצאת רסלינג, תשע״ז 2016
 |
| הוצאת רסלינג |
מחקר התרגומים הארמיים הקדיש תשומת לב רבה למספר סוגיות מרכזיות של אמונות ודעות כגון דמות האל ותאריו, תורת הגמול, חשיבות התפילה, העולם הבא, מעלתם של אבות האומה ועוד. התרגומים ששימשו כבני לוויה לטקסטים המקראיים, הן בעת קריאת התורה בבתי הכנסת והן בשעה שנלמדו בבתי המדרש, מאפשרים הצצה לעולמם הרוחני של באי בית הכנסת בתקופתם ועל הדרך בה הונחלו דעות אלו לשומעיהם.
ספר זה דן במכלול שלם ומקיף בתורת המלאכים בתרגומי התורה. נושא שלא זכה לדיון ממוקד ולעבודה מסכמת, אם כי הוא נדון פעמים הרבה, כבדרך אגב, תוך כדי עיון בעולמם הרוחני של התרגומים, במחקרים הדנים בתרגומי המקרא ובספרות חז"ל, אך לא נדון באופן שיטתי, עצמאי ומפורט אלא המקטעים שונים ובתרגומים מסוימים.
המקורות שהיוו בסיס לדיון בספר הם כל התרגומים הארמיים לתורה שברשותנו: תרגום אונקלוס, התרגום המיוחס ליונתן, התרגום המקוטע, שאחד מנוסחיו הודפס בחומשים תחת השם "ירושלמי", תרגום ניאופיטי 1, שולי הניאופיטי, קטעי גניזה, יצירתם הפיוטית של המתורגמנים, שקיעי תרגום ותרגום תוספתא.
על אף שהמקורות מתקופות שונות ואוחזים בשיטות שונות, המחקר רואה בהם גוש אחד של מקורות שבהם מנשבת רוח אחידה.
פרק הפתיחה דן בתמונה האנגלולוגית העולה מספרות התורה הנוטה להדגיש את היות האל שליט יחיד בעולמו, לכן מספר המלאכים, שליחי האל, המופיעים בתורה הוא מועט – רק 32 פעמים. והופעתם צבועה בצבעים חיוורים, שכן המלאכים מתוארים כחסרי אישיות וזהות פרטית, נעדרי רצון משל עצמם, אינם מוזכרים בשמותיהם ובתוארם, ועיקר מהותם מילוי רצון האל. התחושה העולה מיחס התורה לתופעת המלאכים היא דו ערכית, יש הכרה בעצם קיומם כגורם מתווך בין האל לאדם, ולצידה מתקיים ניסיון מתמיד לא להעלותם לדרגה שתייחס להם אישיות, זהות ועצמאות מול האל, כדי לא לפגוע באמונה המונותיאיסטית. תחושה זו תלווה את הקורא בתרגומים.
בדיקת נושא המלאכים בתרגומים העלתה הבחנה בין שני סוגי מלאכים המופיעים בתורה וייחדו ביטוי נפרד לכל אחד משני הסוגים: מלאך במשמע שליח בשר ודם תורגם "איזגדא", "שליחין", במובנו זה הוא מופיע שבע פעמים. מלאך במשמע שליח האל שאינו בשר ודם תורגם "מלאכא", במובנו זה הוא מופיע 33 פעמים בתורה. בדרך כלל התרגום הוא מילולי "מלאך=מלאכא" ואולם בשבעה פסוקים, חלק מהמתרגמים מוסיפים למלאך תואר, תפקיד, כמות ואף מציינים מלאך בשמו. הרחבות אלו יש בהן כדי להעיד שהתרגומים ביססו תרגומם, בין היתר, על רבדים בלתי מוכרים לנו במדרש.
אחת התופעות המעניינות בתרגומים קשורה להוספת המלאך בתרגום כאשר המלאך נעדר מהטקסט המקראי. התוספות מוינו לחמש קטגוריות על פי השימוש שעשו המתרגמים במלאכים:
- מילוי פער בסיפור המקראי לפתרון בעיה תיאולוגית. הצורך בהוספת המלאך נדרש מן הטקסט גופו החסר נושא או מושא הדורשים השלמתם. פעילות זו מאפיינת רק את תרגום יונתן המתמודד עם לשון רבים המיוחסת לאל (בראשית א 26) ומדיבור האל אל מושא לא קיים (בראשית ג 22, יא 7, יח 20) המעורר חשש לריבוי אלהויות. וכן הוא מתמודד עם זיהוי הנושא של הפועל "אמר" (שמות כד 1) ממנו יכול להשתמע רעיון לקיומם של שני כוחות אלוהיים. ייחוס הנושא למלאך פותר את הבעיה הטקסטואלית ללא חשש מהתפיסה הדואליסטית.
- הסטת פעולה ומעשה מהאל למלאכים כדי לפתור בעיה תיאולוגית. בקטגוריה זו נעשה השימוש במלאכים על ידי כלל התרגומים במטרה להרחיק הגשמיות מהאל ולשמור על כבודו.
- הבהרה של הטקסט המקראי. תרגום יונתן לבדו מוסיף המלאכים כדי להבהיר ולדייק בהבנת הפסוק המתורגם כך בתרגום יונתן לבראשית כב 19.
- תיאור פמליה של מעלה. בספרות התורה יש לפמליה של מעלה רמזים עמומים בלבד, בתרגומים הארצישראליים היא מופיעה באופן מפורש בתפקידה המרכזי כמשמשת האל (שמות לג 23).
- יצירת גורם העושה פעולה שאין אדם רגיל יכול לעשותה. אף כאן תרגום יונתן לבדו מוסיף את המלאכים בהקשר על טבעי הדורש את התערבותם כגון הסיוע לנח באיסוף בעלי החיים לתיבה לפני המבול (בראשית ו 20).
המשותף לכל הקטגוריות דלעיל הוא באנונימיות המלאכים. כמו כן ניתן לציין מחד גיסא את תרגום יונתן בפעילות אנגלולוגית רבה ביחס ליתר התרגומים ומאידך גיסא את השתדלותו הנמרצת של תרגום אונקלוס להימנע מהוספת המלאכים בפסוקים שאין המקרא מזכירם מפורשות.
מגמה זו ממשיכה גם ביחס לנקיבת שמם של מלאכים. בספרות התורה אין המלאכים נקובים בשמם. לעיתים התרגומים סוטים מכלל זה ונוקבים בשם המלאכים. בתרגומים נזכרים שמותיהם של שמונה מלאכים ב 18 פסוקים שונים. תרגום יונתן מזכיר שבעה מהם: מיכאל, גבריאל, זגנזאל, יופיאל, אוריאל, יפהפה ומיטטרון. תרגום ניאופיטי מזכיר אחד, את שריאל. תרגום אונקלוס אינו מזכיר שמות כלל.
דרכו של תרגום יונתן מיוסדת ככל הנראה על היותו טקסט עממי שקלט לתוכו אמונות ודעות שהיו רווחות בעם, לעומתו תורת המלאכים של תרגום אונקלוס מזכירה את תורת המלאכים של ספרות חז"ל המוגדרת על ידי א"א אורבך כ"חיוורת".
באופן יחסי לעולם המלאכים של הספרות החיצונית, ספרות קומראן והסוד, הרי שהתרגומים שישמשו כטקסט מתווך בין המון העם שלא ידע את שפת המקור העברי, השתדלו כגוף אחד, כל אחד בדרכו, לחסום את כניסתו של העולם האנגלולוגי לבתי הכנסת, כדי לא לערער את אמונתם השלימה של השומעים במוחלטות האמונה המונותיאיסטית.
הספר דן בנושאים מרכזיים בתורת המלאכים העולים מהתרגומים לתורה. הנושאים הנדונים הם, כוחות הרע אשר בפמליה של מעלה, השטן, סמאל, שמחזאי ועזאל.
בריאת המלאכים, שאין לה זכר בטקסטים המקראיים, אך תרגום יונתן מתייחס לזה בתרגומו לבראשית א 26 "ויאמר אלהים נעשה אדם" ומציין שהמלאכים נבראו ביום השני, בכך מחזק תרגום יונתן את הפולמוס האנטי גנוסטי בדבר תפקידם של המלאכים בעת בריאת העולם ובריאת האדם.
דמות המלאכים, נושא הנדון בהקשר לפסוקי התורה שבהם מופיעים הביטויים "איש" "אנשים", המזוהים במסורת המקראית או המדרשית עם מלאכים. כגון האנשים הבאים לבקר את אברהם והאיש הנאבק ביעקב.
שפת המלאכים, האם שפתם היא עברית או ארמית. דיון סביב שפתם של מלאכים יש בן הד חד לפולמוס של היות המלאכים מתווכי התפילה בין האדם לאל.
מוגבלותם של מלאכים, הבאה לידי ביטוי בציון תחומים שאין בהם למלאכים כל שליטה, בציון כוחם של האבות לכלות מלאכים, בהדגשת העובדה שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות ובהגבלת כוחו של מלאך המוות.
שירת המלאכים, תפקידה, מקומה בפעילות השמימית, זמנה של השירה, אופן שירתה וניהולה.
סקירת תורת המלאכים בתורה מעלה תמונה חיוורת, הופעת המלאכים בה היא פונקציונאלית ומשימתית, משהשלמה משימתם הם נעלמים. בתרגומים הארמיים אמנם יש פעמים שהם מוסיפים את המלאכים על אף שהם נעדרים מהמקור המקראי, לעיתים נוקבים בשמותיהם, ובכל זאת אין התמונה צבעונית ועשירה כפי שהיא בספרות החיצונית ובספרות קומראן. נראה שהתרגומים עשו יד אחת כדי למנוע חדירת המלאכים לעולמם של בתי הכנסת אלא ברמזים קלים ובכך למנוע את ערעור האמונה השלימה באל אחד של קהל המתפללים ולצמצם את כוחם והשפעתם של המלאכים בעיני המון העם.
התרגומים יצרו מערכת ספרותית נרחב של כינויי ביניים לאל כדוגמת מימרא, קדם ה', דיבורא, שכינתיה ועוד, מתוך כוונה להרחיק את הגשמיות מהאל אך גם כדי ליצור חציצה בין האל לעולם הגשמי מבלי להיזקק ככל שניתן למלאכים. ביטויים אלו נבחרו על ידי המתרגמים לשמש להם כינויים ממצעים לאל ולכן לא הרבו באיזכור מלאכים, זו כנראה הסיבה לתמונה האנגלולוגית החיוורת המתקבלת בתרגומים הארמיים לתורה.
*ד״ר יעקב אזואלוס מכהן כראש החוג הרב-תחומי במדעי החברה, במכללה האקדמית עמק יזרעאל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה