יום שישי, 16 ביוני 2017

על מוצב אחד בלבנון, דלעת שמו

פרופ׳ איתן מדיני, רופא 
הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר

מתי פרידמן, דלעת: מוצב אחד בלבנון, מאנגלית: עליזה רז-מלצר, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, דביר, חבל מודיעין 2017, 208 עמודים

מלחמת לבנון הראשונה נסתימה בספטמבר 1982 וצה״ל נשאר ברצועת הבטחון לאורך גבול עם לבנון עד לעומק של כ-18 ק״מ. השטח התפרש על כ-10% משטחה של לבנון והתגוררו בו כ-200,000  תושבים לבנונים. הרצועה נועדה ליצור חיץ בין ישובי הצפון לבין המחבלים השוהים בלבנון וישראל הקימה בה שבעה מוצבים. דלעת היה אחד מהם.
ספרו של הסופר והעתונאי, מתי פרידמן, דלעת: מוצב אחד בלבנון, נכתב בעקבות שירותו הצבאי של המחבר במוצב. זהו ספר ענק בחשיבותו העיתונאית הפוליטית והצבאית, ספר שנוגע בנושא הפיקוד האזרחי והצבאי כמו גם בתגובות בעורף: תנועת המחאה ״ארבע אמהות״ ו״הקיבוץ״. הספר זכה לפרסים, ואתר ״אמזון״ כלל אותו (בגירסה המקורית באנגלית) בין עשרת הספרים הטובים ביותר של שנת 2016.



הספר הוא מיזוג של סקירה הסטורית-אנושית של מאורעות בעבר, לפני הגיעו של המחבר לדלעת,  עם חוויותיו האישיות בזמן שרותו במוצב. המחבר, מתי פרידמן, הוא יליד קנדה, עתונאי ולוחם המעביר לנו הקוראים מיד ראשונה מחשבות ותחושות. הוא משתמש בסלנג של השפה הצבאית המתארת דברים מכוערים במילים יפות. ׳דלעת׳ ו׳פרחים׳ למשל, ציינו מוצב והרוגים. הספר מתאר את הפולחן היומי של המוצב והמצב התודעתי של החיילים וגם זורה אור על המצב הגאופוליטי במזרח התיכון. בולט בו ההבדל  בין הלחימה של הטרוריסטים לבין הלחימה נגדם של כוחותינו. מהרבה בחינות הספר צפה את העתיד שקם והיה עם האביב הערבי, מלחמות ארצות הברית בעירק ובאפגניסטן וכעת בסוריה. 
המחבר מתאר אנשים שלא הכיר בעצמו. תוצר של עבודת תחקיר מעין בלשית. ראוי לציון מיוחד סיפור חייו הצבאיים של סמ"ר אבי אפנר ז"ל, שנפל באסון שני המסוקים עם עוד 73 חיילים והדברים על תת אלוף ארז גרשטיין שאף הוא נמנה בין מאות ההרוגים במלחמת לבנון. 
הספר עוסק במלחמה ברצועת הבטחון של ישראל בלבנון בשנים ספטמבר 1980 עד מאי 2000. הוא שופך אור על החיים והמוות במוצב בתקופת שרותו של המחבר שם וגם לפני הגיעו. הוא מתאר את התהליך שהביא להחלטה לנטוש את המוצבים ואת רצועת הבטחון. אין בספר עלילה מרכזית אחת אלא הרבה ארועים שכל אחד מהם מהווה עלילה שיש לה דמות מרכזית משלה. המחבר מציף  ארועים אישיים קשים של חיילים, ובניגוד להם טרגדיה לאומית של ״שיכחה קולקטיבית״ של תקופת המלחמה ברצועת הבטחון. מלחמה שאפילו לא זכתה לשם למרות אלפי הפצועים וקרוב לשש מאות ההרוגים שגבתה. 
הארועים המתוארים בספר מזכירים במידה רבה את שרות חיילי צה״ל בהר הצופים בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים, כבוד שגם אני זכיתי לו לאחר שחרורי משרות סדיר בצה״ל. מטרת רצועת הבטחון היתה להגן על ישובי הצפון כפי שהיה השרות בהר הצופים - להגן על השליטה הישראלית על ההר ועל ירושלים ממזרח. החיים במוצב ׳דלעת׳ כללו פעילות לביצור המוצב, שמירה וסיורים, וכן עבודות קיום שכללו שטיפת כלים וניקיון. 
 באמצעות דמות אחת, ארז גרשטיין שנהרג במילוי תפקידו, המחבר פוקח את עינינו להבין ״שאנו לא ניצחנו והאויב לא נחלש״. חיזבאלה לא חוסל ולא נחלש. לא תמיד החזק הוא שמנצח. אחד מנצחונות האויב היתה הצלחה תעמולתית ״במרחב התודעתי״. קרה שאנשיו הגיעו למוצב ותקעו בו את דגלם עם הקלטת ווידאו אותו הראו בכל העולם הערבי כאילו שניצחו את צה״ל. המחבר נוגע בכוחם של סרטונים במלחמות המזרח התיכון. 
כאמור, הספר לא מתאר עלילה אחת אלא ארועים לאורך זמן השתלשלות המאורעות והתסכול הובילו להתפכחות. חילים רבים וארגון ״ארבע האמהות ״ החלו להודות בגלוי שהקורבנות שלנו אינם משיגים דבר, החיזבאלה הפסיק את נסיונותיו לעבור את הגבול ועבר לשימוש בטילים מעומק לבנון שעברו מעבר לרצועת הבטחון. התפתח תסכול מכך שחילינו נמצאו בסיכון בלי יכולת להגן לא על הצפון ולא עצמם. הספר מעורר מחשבה לעיתים אפילו קודרת. 
חלקו האחרון של הספר - מדהים. הוא מתרחש שנים רבות אחרי הנסיגה. במאי 2000, כידוע, צה״ל נסוג לקו הגבול הבין-לאומי, נסיגה חד-צדדית ללא הסכם עם סוריה או לבנון, כפועל יוצא של הכשלון להשיג רגיעה באיזור הצפון. אך זו היתה טעות שהובילה למלחמת לבנון השניה. רצועת הבטחון היתה מעין סנדוויץ׳ בין שתי מלחמות לבנון. 
בשנים 2000-1982 נהרגו 562 חילים במלחמת רצועת הבטחון ואלפים ניפצע כולל רבים שסבלו וסובלים מדחק פוסט-טראומטי. 
יש טענו שהנסיגה שיקפה חולשה ישראלית חוסר אונים של צה״ל מול החיזבאלה, כשלון שהוביל למלחמת לבנון השניה. העולם הערבי ראה את הנסיגה כחולשה ישראלית, דבר שהבעיר את  האינתיפדה השניה בספטמבר 2000 . ארבע חודשים לאחר הנסיגה וכן נטישת בני הברית של צה״ל צבא דרום לבנון הצד״ל , צבא דרום לבנון של הנוצרים. נסיגת ישראל פורשה ע״י מדינות ערב וחזבאללה כנצחונם דבר שהוביל למאבק ברצועת עזה. יוצא, שהמוצב היה רק ההתחלה שהובילה למלחמת לבנון השנייה, לחיזוק הטרוריסטים בכל המזרח התיכון ומהרבה בחינות היה קשור למלחמות האמריקאיות במזרח התיכון ועוד.  .
המחבר מביע את רגשותיו ומחשבותיו בבקורו במוצב דלעת ב-2002 כאשר הגיע כתייר מקנדה. הספר מוקדש לאבי אופנה ולאחרים אשר בחרו באותם שנים להגן על המדינה ברצועת הבטחון בלבנון ונהרגו במילוי תפקידם הקדוש. 
יהי זכרונם לברכה !
זה ספר עשיר בניסיונותיו של חייל צה״ל שהוא גם עיתונאי. מעורר רגשות עזים ומחשבות עמוקות על נושאי תכנון שרות והקרבה. 

מומלץ  בחום לקוראים! 



הסופר והעתונאי מתי פרידמן מדבר על ספרו ׳דלעת׳ על הדשא בפארק המסילה בירושלים 17.6.2017.


מתוך: המלצות על ספרים לכבוד שבוע הספר העברי תשע״ז 2017

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה